דף הבית

המנון לגוש

אֲנַחְנוּ כִּפּוֹת סְרוּגוֹת לֹא עוֹד קוֹרְאִים לָנוּ
אֲדוּ'קִים פִיסְטוּ'קִים לֹא עוֹד מוֹשְׁכִים לָנוּ
בְּצִיצֶעסְ לֹא עוֹד מְגָרְשִׁים אוֹתָנוּ
מִמִּשְׂחֲקֵי הַשְּׁכוּנָה לֹא עוֹד קוֹרְאִים לָנוּ
דוֹסַאלֶעךְ כִּי אֲנַחְנוּ חַיָּלִים בִּצְבָא אֲדוֹנַי צְבָאוֹת וּבִצְבָא
הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל וַאֲנַחְנוּ מְתַגְמְלִים עַל כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָנוּ כָּאן
בְּאֶרֶץ גָּלוּתֵנוּ וְעַל מַה שֶּׁשִּׁקְּרוּ עָלֵינוּ וְהֶעֱלִילוּ עָלֵינוּ וְהָרְגוּ בָּנוּ וְשִׁסּוּ בָּנוּ
וְצָחֲקוּ מֵאִתָּנוּ וְאֶת חַג חֵרוּתֵנוּ יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה בִּקְדֻשָּׁה וּבְנַעֲנוּעֵי
גּוּף מִתְמַכְּרִים נָחֹג בְּהִתְכַּוְּנוּת וּבְמַצּוֹתֵינוּ דַּם נְעָרִים פַלַסְטִינִיִּים כִּי בְּלָאו הֲכִי...

פרק ראשון

פתיחה

שירי בת האלוהים. כי מה רוצה הקורא/ת? נניח, שרוצה הקורא/ת להתחיל בקריאת הסיפור ותיכף-ומיד, כבר למן השורה הראשונה, לדמות לו/לה את מראהו של המקום המתואר, זירת האירועים, לפני – למשל – דין וחשבון כלשהו על סוג המאמץ הנדרש ממנו/ממ­נה במשך חמש מאות העמודים הבאים, בערך. יהי כן, שהרי הלקוח תמיד תמיד צודק. ובכן, ידמה/תדמה הקורא/ת, לפני כל דבר אחר, צליל. בראשית היה הצליל. תחילה – גמגמני, מצלצל הרף וחדל, צלצול טלפון, לצורך התיאור הזה, חדל, ומיד אחר־כך שב ומצלצל, ומכאן ואילך שופך צמדים של צלצולים ארוכים, כלומר, הצלצול מתרחש במתקן צבאי, שכך מבדילים יודעי דבר בין צלצול צבאי...

בלדה

סַפְּרִי לִי עַכְשָׁו
אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ
לְאַט לְאַט כְּמוֹ
דְּקִירָה בְּפֶצַע
שׁוֹתֵת דָּם, לְאַט
לְאַט כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ
לִשְׁתּוֹת אַלְכּוֹהוֹל
כְּמוֹ שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ
לִשְׁתּוֹת אַלְכּוֹהוֹל...

ראשון: הסקנדל של חנוך לוין

מאז העלה ב-1968, בעזרת חברים ומעריצים, את הקברט הסאטירי שלו "את ואני והמלחמה הבאה", היה חנוך לוין רעם מתגלגל בעולם התיאטרון הישראלי. מחרוזת הפזמונים והמערכונים, שביימה עדנה שביט, הלמה בקהל במקומות שוליים, באולמות קטנים, בארץ שרויה בעיצומה של אורגיית גאווה על "הניצחון הגדול במלחמה", שנה אחת קודם לכן. ב-31 השנים מאז אותה הצגה, הפך לוין ליוצר החשוב ביותר בדורנו, בתחומי השפה העברית. הוא התמקד בכתיבה לתיאטרון, אף כי פירסם גם שירים, ספרי סיפורים ומערכונים קומיים. מאז התראיין כמה פעמים לרגל העלאה של הצגותיו הראשונות בתיאטרון המסחרי, התרחק לוין מהתקשורת, ושמר בקנאות על צנעת חייו הפרטיים. המבוא הזה אינו מבוא ביוגרפי....