בְּחִילָה יֵשׁ בִּי לִכְתֹּב “הֲתִחְיֶינָה
הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ?” אֲבָל לִשְׁפֹּךְ עָפָר
בְּאֵת עַל גּוּפָה כְּרוּכָה יָפֶה
יָפֶה אֲנִי יָכֹל וּלְהָצִיץ לְתוֹךְ הַבּוֹר
הַמִּתְכַּסֶּה אַט אַט בַּחוֹל. נוּ כֵּן, כְּבָר
אֵין לָנוּ הוֹרִים וּבְכָל זֹאת בָּעַמּוּד
הַזֶּה, הַמְּקֻמָּט מִידֵיהֶם וְקוֹדְמֵיהֶם
מְדַפְדְּפִים בְּפַחַד עוֹד מֵאָז הָיוּ לָנוּ
הוֹרִים: יִזְכֹּר אֱלֹהִים
(מַה) יִזְכֹּר
(מִי) אֱלֹהִים
(מַה) נִשְׁמַת
אַבָּא (מַה)
יִזְכֹּר
אֱלֹהִים
נִשְׁמַת אִמָּא

שָׁקֵט שָׁקֵט
בַּחוּץ
בִּפְנִים
הַלֵּב דּוֹפֵק
כְּמוֹ גּוֹזַל
עַל כְּבִישׁ