לִפְנוֹת עֶרֶב אֶחָד, בְּמַאי 1919, שִׂיחֵי הַלִּילָךְ הַסְּגֻלִּים
פָּרְחוּ כְּמוֹ פָּנָסִים, וַעֲלֵי הַתְּרָזוֹת רָעֲדוּ מִשִּׂמְחָה, יָשְׁבוּ
בְּבֵית הַקָּפֶה שֶׁל “הַגָּן הָאַנְגְלִי” בְּמִינְכֶן בְּנֵי הַזּוּג מַרְתָה
וְלֵיאוֹן פוֹיְכְטְוַנְגֶר. לֹא רַק הַלִּילָךְ פָּרַח, הָאָבִיב כֻּלּוֹ פָּרַח
בַּכֹּל, בְּעֶצֶם דֵּי בָּרוּר שֶׁגַּם תִּקְווֹת גְּדוֹלוֹת נֵעוֹרוּ מִסָּבִיב
כְּמוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ מַשֶּׁהוּ רַע נִגְמַר וְכָל מִי
שֶׁרָאָה רַק שְׁחוֹרוֹת, מִתְבַּדֶּה, “נוּ”, אוֹמְרִים לוֹ, “אַתָּה
רוֹאֶה? הַכֹּל הֲרֵי נִגְמַר בְּכִי טוֹב”, וְאִישׁ מוּזָר אֶחָד, קְצָת
מֻזְנָח, אוּלַי מֵהֶלֶם קְרָב, אוֹ מֵרָעָב, נִגַּשׁ לְלֵיאוֹן פוֹיְכְטְוַנְגֶר
שֶׁיָּשַׁב, כָּאָמוּר, עִם מַרְתָה אִשְׁתּוֹ, וּבִקֵּשׁ לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּצַּד
וְלֵיאוֹן הַטּוֹב, לֹא רַק סוֹפֵר מְכֻבָּד, אֶלָּא גַּם דְרָמָטוּרְג מְכֻבָּד
שֶׁל תֵיאַטְרוֹן מְכֻבָּד, וּכְבָר גִּלָּה כַּמָּה כִּשְׁרוֹנוֹת בַּקַּרְיֶרָה
שֶׁלּוֹ, וְכָתַב כַּמָּה רוֹמָנִים, וְשָׁלַט הֵיטֵב בַּשָּׂפָה הַגֶּרְמָנִית
הַמְסֻבֶּכֶת לְמַדַּי, וּבְכָל זֹאת, בְּעַצְבָּנוּת תְּמוּהָה נֶעֱתַר לָאִישׁ
וְנִגַּשׁ לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ, כָּכָה סִפְּרָה מַרְתָה, הִבִּיטָה בָּהֶם מִמְּקוֹמָהּ
בְּעוֹדָהּ בּוֹחֶשֶׁת אֶת הַקָּפֶה הַמִּצְטַנֵּן מַהֵר, אֵיךְ נִסָּה מִדֵּי פַּעַם
בַּעֲלָהּ לְחַלֵּץ אֶת זְרוֹעוֹ מִיָּדָיו הָעַצְבָּנִיּוֹת שֶׁל הָאִישׁ הַמְשֻׂפָם
וּכְשֶׁשָּׁב לֵיאוֹן שֶׁלָּהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן, נִרְעָשׁ הָיָה, נִמְלָא אֲפִלּוּ גֹּעַל
סֵרֵב לְהַרְחִיב, נִרְגָּז כְּמוֹ יֶקֶה, הִבִּיט לְאָחוֹר אֶל הָאִישׁ וְאָמַר לָהּ
בְּקוֹל שָׁקֵט “צַיָּר כָּל כָּךְ גָּרוּעַ, וְהוּא עוֹד רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תַּפְאוּרוֹת
אֲנִי לֹא מוּכָן, הוּא פָּשׁוּט לֹא טוֹב, אָמָּן גָּרוּעַ”. הָיָה אָבִיב, כָּאָמוּר
הָיְתָה תִּקְוָה מִסָּבִיב, וְהַקָּפֶה הַגֶּרְמָנִי, לַמְרוֹת אֵיכוּתוֹ הַיְרוּדָה
בְּיַחַד עִם הָעוּגָה הַפְּרִיכָה, הִשְׁרוּ עַל מַרְתָה פוֹיְכְטְוַנְגֶר מַצַּב
רוּחַ עַלִּיז וְעַל כֵּן לִטְּפָה אֶת יָדוֹ שֶׁל לֵיאוֹן שֶׁלָּהּ, הַמִּלְחָמָה, אַחֲרֵי
הַכֹּל, כְּבָר נִגְמְרָה וְגַם הַמַּהְפֵּכָה בְּמִינְכֶן דֻּכְּאָה. וְעַכְשָׁו, לְמוּסַר
הַהַשְׂכֵּל: לִפְנֵי שֶׁאַתֶּם פּוֹסְלִים מְשׁוֹרְרוֹת גְּרוּעוֹת, גְרָפוֹמָנִים
פִילוֹסוֹפִים גְּרוּעִים, זִכְרוּ אֶת הַטָּעוּת שֶׁעָשָׂה לֵיאוֹן פוֹיְכְטְוַנְגֶר
טָעוּת שֶׁעָלְתָה לוֹ, וּלְהַרְבֵּה מְאֹד אֲחֵרִים, בְּיֹקֶר. יָכוֹל הָיָה לָתֵת
לַצַּיָּר הַהוּא הִזְדַּמְּנוּת, מַה כְּבָר מְעוֹלֶלֶת תַּפְאוּרָה מְכֹעֶרֶת
לָעוֹלָם? אַחֲרֵי הַכֹּל, הַצַּיָּר מֵהַגָּן הָאַנְגְלִי הָפַךְ לְקַנְצְלֶר בְּפָחוֹת
מֵעָשׂוֹר וָחֵצִי וּפוֹיְכְטְוַנְגֶר נֶאֱלַץ לִנְדֹּד לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. תְּנוּ
לָהֶם בָּמוֹת, תְּנוּ לָהֶם עֵטִים, פַּרְסְמוּ אֶת שִׁירֵיהֶם, תְּנוּ לָהֶם
בִּקּוֹרוֹת טוֹבוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיוּ אַחַר כָּךְ בֵּין הַגּוֹלִים אוֹ
הַמֵּתִים.