אִלּוּ הָיָה לִי זַיִן גָּדוֹל כְּמוֹ הַמּוֹבִיל הָאַרְצִי
הָיִיתִי מַשְׁתִּין עַל הַצָּבָא, מֵצִיף אוֹתוֹ בְּנוֹזְלִי
הַצְּהַבְהַב בְּדִיּוּק בָּרֶגַע בּוֹ אוֹחֶזֶת בָּכֶם תְּזָזִית
הַיֶּרִי, הוֹפֵךְ כְּמוֹ צַבִּים עֲלוּבִים עַל הַגַּב אֶת
הַטַּנְקִים שֶׁנָּתְנוּ לָכֶם לִרְמֹס כְּפָרִים וַאֲפָרִים

מֵנִיס בִּשְׂחִיָּה עַל נַפְשְׁכֶם חַיָּלִים וּמְפַקְּדִים
וְלֹא הָיִיתִי מַפְסִיק לְהַשְׁתִּין וּלְכַוֵּן, אֲפִלּוּ
חָדְלוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה, בִּרְאוֹתָם
אֶת בְּנֵי בְּרִיתָם נִמְלָטִים בַּיָּם הַצָּהֹב. הוֹי
שֶׁתֶן יוֹצֵא מִן הַבֶּטֶן, סְחַף אוֹתָם לְמַעֲנִי
אִם לֹא לְמַעֲנָם

אִלּוּ הָיָה לִי חוֹר תַּחַת גָּדוֹל כְּמוֹ לֹעַ הַוֶּזוּב
הָיִיתִי מַפְלִיץ עַל הַצָּבָא, מַחְרִישׁ אֶת אָזְנֵיכֶם
עַד שֶׁלֹּא הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים חֲצִי פְּקֻדַּת מִבְצָע
בְּנוֹד אֶחָד מַפְנֶה אֶת שִׁרְיוֹנֵיכֶם נֶגֶד מַטְכַּ”לְכֶם
עוֹלֵק הַדָּם וּמְפָרֵק בִּנְפִיחַת עַכּוּז אַחַת נוֹסֶפֶת
אֶת נִשְׁקְכֶם מֵעֲלֵיכֶם, וְשַׁבְתֶּם שׁוֹטִים מְסֻמָּמִים
לְבָתֵּיכֶם, מְבֻיָּשִׁים מְעַט מִתַּאֲוַת הַהִשְׁתַּתְּפוּת
שֶׁקָּפְצָה גַּם עֲלֵיכֶם, וְשׁוּב תִּפְתְּחוּ אֶת הַמַּיִם
בִּזְמַן הַהַשְׁתָּנָה, כָּל כָּךְ בַּיְשָׁנִי יָשׁוּב הַכֹּל לִהְיוֹת

אֲבָל מָה הַזַּיִן שֶׁלִּי, כַּמָּה שֶׁהוּא גָּדוֹל, כַּמָּה
הוּא מַשְׁתִּין כְּבָר בְּיוֹם אוֹ בְּשָׁנָה שְׁלֵמָה וְעוֹד עָלָיו
לֵהָנוֹת קְצָת בַּחַיִּים וַהֲרֵי לֹא יָכוֹל לִיטֶר אֶחָד שֶׁל
שֶׁתֶן לְכַבּוֹת אֵשׁ תָּמִיד לַחֲזִיר הַצְּבָאִי הַקָּדוֹשׁ, הוֹי
מִתְנַדְּבִים לַקְּרָבִי מִתְגָּאִים בַּקְּרָבִי מִצְטַדְּקִים בַּקְּרָבִי
מַטִּיפִים לַקְּרָבִי שׁוֹלְחִים אֶת בְּנֵיכֶם לָמוּת בַּקְּרָבִי, טְפוּ
עֲלֵיכֶם טְפוּ (וּמַה יְּכוֹלָה רְקִיקָה, צְמִיגָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה
לְכַבּוֹת כְּבָר) וְאֵיךְ יִתְחָרֶה הַסִּרְחוֹן הֲכִי מְזַעֲזֵעַ שֶׁאֲנִי
יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵעַצְמִי עַל הַנְּיָר, בְּצַחֲנַת הַגְּוִיּוֹת
שֶׁהִשְׁאַרְתֶּם מֵרַשְׁדִיֶה עַד בֵּירוּת, וּמַה יָּכוֹל הַשִּׁיר
הֲכִי פָּרוּעַ לַעֲשׂוֹת לַצִּדְקָנִים הַוְּרַדְרַדִּים, זוּלַת הַצֹּרֶךְ
לְהַכְחִישׁ וְלִנְזֹף וְלָשׁוּב מַהֵר אֶל הָאֶסְתֶטִיקָה
הָעַגְמוּמִית

1982