אֶת הַשִּׁירִים הַפּוֹלִיטִיִּים שֶׁלּוֹ, לֹא בִּגְלַל הָעֲמָדוֹת הַפּוֹלִיטִיּוֹת
שֶׁלָּנוּ, אוֹ שֶׁלּוֹ, אֲנַחְנוּ פָּשׁוּט לֹא אוֹהֲבִים (לְמָשָׁל, אֵיךְ אֶפְשָׁר
שׁוּרָה מְכֹעֶרֶת כְּמוֹ “כְּאִלּוּ אָבִיו מַפְצִיץ אוֹתוֹ וְלֹא יְלָדִים
בִּלְבָנוֹן אוֹ בְּעַזָּה” לְלַמֵּד בְּבֵית סֵפֶר, הֲרֵי יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהָאָבוֹת
שֶׁלָּהֶם מַפְצִיצִים בִּלְבָנוֹן אוֹ בְּעַזָּה, וְאֵיךְ יָכוֹל בֵּן לִלְמֹד
אֶת הַשִּׁיר, לְכַבֵּד אֶת אָבִיו, וְלַעֲמֹד בְּכָזֹאת סְתִירָה?) אֲנַחְנוּ
לֹא כֻּלָּנוּ, כַּמּוּבָן, אֲנַחְנוּ הֲרֵי לֹא חוֹשְׁבִים יַחַד, הָיִינוּ בַּצַּד
שֶׁלּוֹ, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן, הוּא הָיָה בַּצַּד שֶׁלָּנוּ, גַּם אָהַבְנוּ שִׁירִים
פּוֹלִיטִיִּים שֶׁלּוֹ, חֵלֶק מֵאִתָּנוּ קָרָא אֲפִלּוּ שִׁירִים שֶׁלּוֹ בָּאַזְכָּרָה
לְחַלְלֵי הַשַּׁיֶּטֶת וְהִדְפִּיס אוֹתָם בְּחוֹבֶרֶת לְזֵכֶר חַלְלֵי הַסַּיֶּרֶת, וּבֶאֱמֶת
אוּלַי זֶהוּ קְנֵה מִדָּה לְשִׁיר טוֹב, אִם אֶפְשָׁר לִקְרֹא אוֹתוֹ בִּלְוָיָה אוֹ
בְּאַזְכָּרָה, וּמִכָּל מָקוֹם חֲשׁוּבָה לָנוּ הַתַּרְבּוּת, וְהַתַּרְבּוּת לֹא אוֹהֶבֶת
פּוֹלִיטִיקָה, הַתַּרְבּוּת אוֹהֶבֶת תַּרְבּוּת, וְהִיא לֹא מְשַׁעֲמֶמֶת יוֹתֵר מִכָּל
אַהֲבָה עַצְמִית אַחֶרֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לִכְפּוֹת עָלֵינוּ לֶאֱהֹב מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא
אוֹהֲבִים, לְמָשָׁל עֲרָבִים, יֵשׁ לָהֶם כַּמּוּבָן זְכוּת קִיּוּם, אֲבָל לָמָּה בְּתוֹךְ
הַבַּיִת, לָמָּה בִּפְנִים, לָמָּה לֹא מִחוּץ לַקַּוִּים, לָמָּה לֹא לִשְׁמֹר עַל מֶרְחָק
בֵּין רְחוֹקִים לִקְרוֹבִים? בְּקִצּוּר הַשִּׁירִים הַפּוֹלִיטִיִּים שֶׁלּוֹ פָּשׁוּט לֹא
טוֹבִים, מְאַכְזְבִים.

טלי לטוביצקי קוראת מתוך “יעמוד בני”, ‘עניין של אהבה’ (2007)