(אפריים – איש אחר. גם בתמונות הקודמות הוא מגלם, בתמונות שונות, תפקידים שונים. אבל כאן הוא נסער מאוד. עניין ההרג בהפגנה וגילוי האמת מכופף לו את היד. עם עלות האור, נראה אפריים כשהוא משוטט בחדר, חבוש כומתה, עצבני מאוד. בצד השני של החדר ניצב דוד, מרושל מאוד. צבע אדום מרוח לו סביב פיו, ועל כפות ידיו. מטאטא בידו.)

דוד
פעם אחרונה, אפריים, פעם אחרונה ודי. כישרון המשחק שלך ממש מאכזב אותי. (משנה תפקיד. די עייף) טוראי שלמה, אדוני, מתייצב לשירות. פושע בחייו האזרחיים, פטריוט מסור בקריירה הצבאית שלו. מבקש לשרת, אחרי מותו כמובן, כמיתוס של קידוש השם. שני פניו של האלוהים אל וזאב. אלי אלי למה זאבתני. אבל מה, המפקד, טוראי שלמה מתייצב כאן (מדגל את המטאטא) לשירות המולדת. יחי החייל הפשוט. (לפתע מכה אפריים את דוד. דוד נס בבעתה, מנסה להיחלץ מהמכות המקוטעות) איי. אתה השתגעת לגמרי, אפריים. אני לא שלמה. עוד לא הביאו אותו. הלו אפריים? (כאילו מדבר בטלפון. עדיין ברוח טובה.) כאן דוד מדבר. הלו?

אפריים
עבור לדום! (דוד מהסס לרגע, אבל משתכנע מהר מאוד, נוכח פרצופו הנזעם של אפריים) חופשי! הקשב! (דוד מתבונן בו, ואחר כך, אחרי כמה פקודות נזעמות של אפריים, הוא מציית בדאגה) עבור לדום! עמוד דום! הקשב! הקשב! חופשי! (עכשיו דוד ממש מציית, אם גם תחת ארשת של אי שביעות רצון) איפה הכומתה שלך? (דוד מתכוון לענות, אבל אפריים מקדימו) אל תענה לי בכלל! חבוש כומתה (דוד מציית) תכניס את החולצה למכנסיים (מציית) גומיות… איפה הגומיות? בפעם הבאה שלא תעיז להופיע אצלי בחדר בצורה כל כך מרושלת. הבנת? קום! תתחיל ללכת (דוד מציית) שמאל ימין שמאל (מצעיד אותו) זקוף, הומו קטן. יפה. כן. עכשיו בוא לכאן… שמאל ימין… רוצח… עמוד, אחת, סגור… גמרנו עם הלינץ’ הזה. אתם לא תרצחו לי נערים. כשאתה נולדת, אני התגייסתי (סוטר לו)

דוד
(יללני) די, אפריים!

אפריים
(ממשיך בטראנס)
אל תקרא לי אפריים. אתה בצבא, לא באיזו קומונה היפית (מטלטל אותו בצווארונו)

דוד
(צועק באמת. מכאן ואילך, דוד מרוגש באמת. עד כה לא ידע אם זהו משחק או אין זה משחק) תעזוב אותי! מטורף. אני לא רצחתי אותו.

אפריים
קל היה לך, מה? (מכה) מטרה ניידת בתוך משחק וידיאו? (מכה) מחבל, נכון? (מכה) תמונה בעיתון, נכון? (מכה) בלי שם, נכון? (מכה) מתי תתחילו להרוג בלי שום אבחנה? (מכה) אותו? (מצביע על דוד) ואותי?

דוד
(נד לו בראשו, בנעימה של “לא טוב, לא טוב”) כמעט אפריים. כמעט. לא להתרגש… לא להיכנס לאקסטזה… לתפוס שלטון (משנה את דמותו, חוזר להיות שחקן) אתם…אתם…אתם מרשים לעצמכם הכל… הכל… גם להכריח אותנו להיות כאן וגם להישאר נקיים מול האספסוף הזה, המלוכלך הזה, צמא הדם הזה. (שוב דוד הוא הבמאי) הצגה עם רגש. תפסת? איפה הייתי? (ושוב הוא חוזר אל תוך דמותו של שלמה, גם אם אין הוא מצליח אף פעם ממש, שהרי אין הוא יכול להיות שלמה) אהה… האספסוף הצרחני עם אבנים בידיים (משוטט אנה ואנה) אם זורקים עלינו אבן – לא יכאב לנו? אם פוגעים לנו בראש – לא יירד דם? מה כל הקשקוש הזה על יריות באוויר? איך אפשר להפחיד אותם, אם הם יודעים מראש שכל מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה לירות מעל הראשים שלהם? איך נבלום אותם? אתה רוצה שנברח מכאן?

אפריים
מסכן! לרחם עליך! (עוד פעם, שקט יותר) מסכן! לרחם עליך (מדבר בשקט) 18 שנים אנחנו כאן, 18 שנים אנחנו כאן (נרעש) שיט! שיט! תגיד עוד פעם את המשפט האחרון

דוד
(בנייטרליות) איך נבלום אותם? אתה רוצה שנברח מכאן?

אפריים
(מתנפל עליו) רוצח. אני ראיתי אותך יורה בו. מהגב. משלושה מטרים. הוא היה בחור אמיץ. אני הכרתי אותו. מה הוא רצה בסך הכל? מדינה עצמאית. ואתה? (נחלש, מתיישב)

דוד
המפקד!

אפריים
ואל תצדיע לי! (קם על רגליו) אין לי כוח לגינונים הצייתניים האלו (מתיישב ומניח את רגליו על השולחן) התאווה הזאת שלכם להישלט ולהרוג. אני אמסור אותך לידיים שלהם, שילמדו אותך לקח

דוד
(קופץ על אפריים לחבקו ולנשקו) אפריים, סוף סוף הברקה… צדק! צדק! וסוף סוף אתה לא מזייף! אם מאבק, אז מאבק בין שני צדדים. לא יותר! (חוזר לתפקיד ‘שלמה’) לידיים של מי תסגיר אותי? אם יקרה לי משהו, יגרשו אותם… מיד… על כל דבר קטן… אנחנו מגרשים. אנחנו לא מחפשים פועלים זולים. אנחנו לא רוצים להפוך אותם לעבדים שלנו. אנחנו פשוט לא רוצים אותם. אם יקרה לי משהו, ייקחו להם את האדמה. והמקום ייקרא על שמי. פשוט מאוד. גבעת שלמה או קרני שלמה. ואתה? אתה תבצע הרי את הגירוש. תבכה קצת ואחר כך תגרש. תגרש קצת ואחר כך תבכה. אז אל תהיה יותר מדי צודק, כי אחר כך תצטרך לבכות (נכנס שלמה. הוא מצוחצח ומסודר).

אפריים
(לדוד, עדיין בסימולאציה) אתה פשוט תיעלם! אתה תירקב כמו נער שהפגין!

שלמה
אתה קראת לי?

אפריים
(נבוך קצת. אנטי קלימקס) כן. דוד, אתה יכול ללכת. תשאיר אותנו לבד, בבקשה דוד יוצא. (אפריים עייף מאוד.) אתה יודע למה קראתי לך? (בשלב הראשון של החקירה אין הם מביטים זה בזה, שלמה ה’אמיתי’ ואפריים)

שלמה
(שקט. די עדין. לא פוחד. לא תקיף מדי. החלטי ובטוח בעצמו. פשיסט עברי.) כן. אני יודע למה קראת לי

אפריים
(שקט למדי) ומה יש לך להגיד?

שלמה
אין לי מה להגיד

אפריים
מה זאת אומרת שאין לך מה להגיד?

שלמה
שאלת אותי ואני עונה לך אין לי מה להגיד (מחייך בביטחון עצמי, אחרי שגמר לומר את מה שאמר)

אפריים
(בתרעומת. בלי כעס) הרגת בן אדם ואין לך מה להגיד?

שלמה
את מה שהיה לי להגיד – עשיתי. בשביל מה אני צריך מלים? (אפריים משוטט על פני החדר בעצבנות. החייל בגבו אל הקהל ואל אפריים, שבקדמת הבמה) שב!

שלמה
זה בסדר. אני יכול לעמוד

אפריים
סליחה? אני לא זוכר מי בדיוק נותן כאן פקודות

שלמה
(ממשיך לעמוד) אתה

אפריים
(צועק) אז שב! (נרתע מעצמו ומוריד את הטון ואת הגוון) אומרים לך לשבת, אז תשב (שלמה מציית. עדיין גבו אל הקהל) בפעם הקודמת זה גם היית אתה?

שלמה
לא!

אפריים
(בזהירות של מי שלא רוצה לדעת) אבל אתה יודע מי זה היה?

שלמה
(מסתובב בהנאה גדולה כן! בהשקט ובבטחה) אני מכיר אותו

אפריים
מי זה היה?

שלמה
מחפש לעצמך איזה שטינקר, או משהו כזה?

אפריים מי זה היה?

שלמה
בשביל מה לך לדעת?

אפריים
ואת זה שהרג לפניו, אתה גם מכיר?

שלמה
כן

אפריים
(נרגז) אתם מאורגנים? (רך) תכף תגידו לי שאתם מאורגנים (שלמה לא עונה) אתם מאורגנים? (מרים מעט את קולו) תענה לי תכף ומיד

שלמה
(לא בגלל הרמת קול זו הוא עונה) כן

אפריים
תגיד עוד פעם

שלמה
(בתקיפות) אמרתי שכן, שאנחנו מאורגנים

אפריים
תגיד לי, אתה שמעת על המושג צבא?

שלמה
כן. אנחנו למשל הקמנו צבא, כדי להגן על החיילים שלך. רק נשים, זקנים וטף אסור להרוג? (מסתובב בחדר כמו שאפריים הסתובב קודם. אותן מניירות קיצוניות) עלינו לא צריך להגן? דמנו הפקר? אם זורקים עלינו אבן – לא יכאב לנו? אם דוקרים אותנו בגב – לא יירד דם?

אפריים
(ממקומו, חפוי ראש) מי עוד בארגון הזה? (שלמה אינו עונה ואפריים חוקר בסקרנות עיתונאית, לא יותר) ממתי אתם? כמה אתם? מתי אתם מתכנסים? איפה אתם מתכנסים? (צוחק לעצמו בהשתוממות) מתחת לאף שלי, ואני בכלל לא ידעתי. תגיד, יש בארגון שלכם חיילים ומפקדים שנותנים פקודות?

שלמה
(מזלזל) מה חשבת? שאנחנו מתכנסים לאסיפות של שיחות נפש ומצביעים

אפריים
(קצת נבוך, מתבייש) כן, אני מבין, אבל אני שואל המפקדים מהצבא שלנו הם גם מפקדים אצלכם, או שאתם חילקתם מחדש את התפקידים?

שלמה
אין תגובה

אפריים
(ממתין זמן מה, מנסה אולי לעכל) ולָמָּה שאני אאמין לך?

שלמה
(מחייך) אל תאמין. אכפת לי אם אתה מאמין או לא מאמין?

אפריים
גם אני יכול להגיד שאני חבר בארגון חשאי. לפזר הוכחות

שלמה
למה לפזר הוכחות? למה לִבְדוֹת רמזים? אם לא רוצים לעשות לא עושים, ואם רוצים – עושים.

אפריים
(פאוזה תגיד צוחק בהשתאות לרעיון) גם גדליה אצלכם?

שלמה
עזוב את כל החטטנות הזאת. אפרופו גדליה, אתה תוציא אותי לחופשה, כמו שגדליה הבטיח לי?

אפריים
(מנותק לגמרי מכל האירועים האחרים. כולו חי עכשיו את הבשורה הזאת) ומה הייתם עושים אילו קמה נגדכם התארגנות-נגד? זאת אומרת, היו קמים חיילים וקצינים ומתארגנים בחשאי נגדכם

שלמה
(צוחק בהנאה אמיתית) אתם לא מסוגלים לזה. אתם הרי לא רוצים להצטרף לאיזה צד משני הצדדים. אתם מעדיפים להיגרר אחרינו, או לשבת כאן בחדר וליהנות מהחיים ומהצדק. אבל עכשיו אנחנו כבר מתפלספים. מה איתי?

גדליה
(נכנס) אפריים, מה עם החייל שיוצא עם הרכב לפיקוד צפון?

אפריים
(ממקום ישיבתו, סרקסטי, משנה את ה’תפקיד’) אתם מכירים? תכירו… שלמה… בחור קשוח. חבל שגמר את חייו בגיל צעיר כל כך. היה יכול להיות שר בממשלה. אולי אפילו ראש ממשלה. (לשלמה) וזה רב סרן גדליה. אם אתם צריכים סגן אצלכם, הוא האיש. אוהב את הסגנות ואת הלאום ואת הסקס. (שינוי) או אולי הוא כבר סגן שלך בצבא החדש שהקמתם (צוחק) גדליה, תסתכל על הבחור הזה טוב טוב, כדי שתוכל להספיד אותו בז’ באדר. הוא לא שווה יריקה. או שאני לא שווה יריקה

שלמה
(לגדליה, בפמיליאריות מסויגת מאוד) הוא מטורף לגמרי, בחיי. (מחייך) לעצמו מצד שני, תן לי חודשיים ואני מעביר אותו לצד שלנו

אפריים
(מתנפל על שלמה) רוצח… אנחנו נגמור אתכם. אנחנו נתלה אתכם כמו כלבים

גדליה
(מפריד בין הנצים) הגזמת! (לא ברור למי אמר את זה. עכשיו הוא מדבר אל שלמה) אני מוכרח ללכת. הוא הבטיח לי שיוציא אותך (יוצא)

אפריים
(בחלון, כמעט מייבב, שבור לגמרי. לא לעשות מזה עניין גדול מדי) אני שולח לכם אותו. נַקּוּ אותו מאתנו. עיזרו לנו להוריד את הגידול הזה. למעננו. לא למענכם. תחתכו אותו לחתיכות קטנות

שלמה
הם לא מדברים עברית ואתה לא מדבר ערבית. חבל, מה? אני יכול ללכת? אני יכול ללכת? (מסתדר. אפריים אינו משיב. שלמה יוצא בנקישת עקבים)

אפריים
(רפה מאוד, ממקומו) חזור מיד! חזור מיד

(חושך)