אִם אָמוּת הַלַּיְלָה שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר בִּי דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר דָּבָר אֶחָד מִפְּנֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁיִּשָּׁכַח.

שֶׁאָמוּת צָלוּל נָקִי בְּלִי חָבֵר בְּלִי שֶׁקֶר אֶת הָאֱמֶת הַמְּתוּקָה
כְּמוֹ מִסְתּוֹר שֶׁל יְלָדִים קְטַנִּים הִצְלַחְתִּי לְגַלּוֹת רַק לְעַצְמִי
וְלִפְנֵי מוֹתִי אֶחֱזֹר כַּמּוּבָן עוֹד פַּעַם עַל הָעִקָּר

כַּמָּה פִּנּוּק צָרִיךְ לָתֵת אִם רוֹצִים בֶּאֱמֶת לְפַנֵּק.
הַגּוּף הַגָּדוֹל גּוֹמֵר לִגְדֹּל וְרַק תַּאֲוַת הַהִתְפַּנְּקוּת צוֹמַחַת
כְּמוֹ מִפְלֶצֶת אוֹ זוֹהִי הָאַהֲבָה הַמְלַבָּה אֶת הַשִּׂנְאָה הַמְכַבָּה
הַכֹּל וְנֶעֱלֶמֶת.

לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַיַּי
עִם אִשָּׁה לְמָשָׁל שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל חָבֵר אוֹ אֲהוּבָה

בְּסוֹף הַשִּׁיר הַזֶּה יָכוֹל גַּם לְהַמְתִּין הַמָּוֶת.
רָאוּי לָמוּת לֹא רַק לְבַד אֲבָל גַּם בְּשֶׁקֶט
בְּלִי מִלִּים.
יֵשׁ בְּוַדַּאי אֵיזֶה שֵׁבֶט שֶׁמֵּתָיו כָּךְ מַמְתִּינִים