אוּלַי זִמְזוּם אֶחָד הוּא הַרְבֵּה
זִמְזוּמִים. אוּלַי כְּמוֹ אַרְבֵּה
תּוֹעִים בֶּחָלָל הַרְבֵּה מְטוֹסִים
חֶלְקָם מְדַבְּרִים שָׂפוֹת זָרוֹת
וְחֶלְקָם מְוַתְּרִים, גַּם בֵּינָם
לְבֵין עַצְמָם הֵם כְּבָר לֹא
מְדַבְּרִים, יִגָּמֵר הַדֶּלֶק, נִפֹּל
אָז נִפֹּל, שְׁתֵּי דַּקּוֹת יָשַׁנְתִּי
בְּחַיַּי (וְאוּלַי הַשְּׁעוֹנִים
גַּם הֵם לֹא אוֹתָם שְׁעוֹנִים).
וְאוּלַי הוּא רוֹצֶה לִישֹׁן בִּגְלַל
קֶסֶם הַשֵּׁנָה הַמָּתוֹק, חֵיק עָמֹק
אִבּוּד הַדֶּרֶךְ. אֲנִי מִתְכַּוֵּץ
בַּחֲשֵׁכָה, אֲנִי מְזַמְזֵם מִשֵּׁנָה אוֹ
מֵחֹסֶר שֵׁנָה. הָעוֹלָם מִתְנַפֵּחַ
וַאֲנִי מִתְכַּוֵּץ בְּקָצֵהוּ (כְּאִלּוּ
הָעוֹלָם אֵיזוֹ נְשָׁמָה וְלֹא מְעִי
עִוֵּר)