וּמִישֶׁהוּ מִן הַגְּבָרִים
אָמַר בְּקוֹל צָרוּד
מֵרֹב עִשּׁוּן, לֹא בֶּכִי:
“עַכְשָׁו הַבֵּן שֶׁלִּי
הוּא קָם, נִכְנָס לַמִּטָּה
שֶׁלִּי, מְחַבֵּק אֶת הָאִשָּׁה
שֶׁלִּי, שׁוֹאֵל ‘מָתַי יַחְזֹר
כְּבָר אַבָּא?’ אֲנִי בָּטוּחַ, וְהִיא
אוֹמֶרֶת לוֹ ‘מָחָר, מָתוֹק
עַכְשָׁו תִּישַׁן’, וּמַמְשִׁיכָה
לִישֹׁן, גַּם הוּא מַמְשִׁיךְ, וַאֲנִי
כָּאן, כְּמוֹ מִבְרֶשֶׁת בַּקְבּוּקִים
מְשֻׁמֶּשֶׁת, אֶצְבַּע אֱלֹהִים
עִוֵּר. אֵיךְ? אֵיךְ הִגַּעְנוּ
עַד כָּאן?” וְאַף אֶחָד מֵהֶם
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב, כָּל כַּמָּה
שֶׁלָּמְדוּ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
הַיְּהוּדִית מֵאַבְרָהָם
אֲבִיהֶם עַד אֲרִיאֵל שָׁרוֹן
יִמַּח שְׁמוֹ, גַּם הֵם
כְּמוֹ אֱלֹהִים
גְּרוּעִים בְּכָל מַה
שֶּׁקָּטָן מִן הָעוֹלָם
כֻּלּוֹ. (וְהַשָּׂטָן?
בַּפְּרָטִים)