6. לשמש, לחופש

“כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לָאָדָם מַה שֵּׂחוֹ”
אִשָּׁה קְשִׁישָׁה מְדַבֶּרֶת בַּהֲלִיכָה, בְּטוּחָה, לֹא מְמַלְמֶלֶת, לֹא
מִתְפַּלֶּלֶת, מוֹדָה בְּנִימוּס עַל הַטִּרְחָה שֶׁגִּלָּה הַמְּטַלְפֵּן
בַּסֶּלוּלָרִי, לֹא לֹא, בַּעֲלָהּ עוֹד לֹא יָצָא, וְתֵכֶף אַחַר כָּךְ בַּעֲלָהּ
מוּצָא עַל עֲגָלָה, שְׁנֵי סָנִיטָרִים מַסִּיעִים אוֹתוֹ, צִנּוֹר אָדֹם מְזֻרְבָּב
לוֹ מֵהָאַף, רִיסָיו דְּבוּקִים קְוֻצּוֹת קְוֻצּוֹת, כְּאִלּוּ בָּכָה וְלֹא נֻתַּח
כְּאִלּוּ נֻתַּח וּבָכָה. כָּכָה עָשָׂה אָבִי אֶת דַּרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה, בֵּין אֲנָשִׁים
שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ כְּשֶׁעוֹד רָכַב עַל אוֹפַנַּיִם, לְמָשָׁל, אֲבָל אֲנִי הֶחְזַקְתִּי
בְּיָדוֹ הָרַכָּה שֶׁהִכַּרְתִּי שָׁנִים, פַּרְצוּפוֹ תָּפַח מִכְּאֵב, כְּאִלּוּ נִמְחֲצוּ לוֹ
הַבֵּיצִים, כְּאִלּוּ נִפַּח אֶת רֹאשׁוֹ פְּנִימִית אֲדֻמָּה אֲדֻמָּה, וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה
הֶחְזַקְתִּי לוֹ בָּלוֹן שָׁחֹר לְנַפֵּחַ לוֹ אֶת הַחַיִּים, אֵד חוֹמֵק, וְסָנִיטָר הָלַךְ
לְפָנֵינוּ עִם פִּתְקָה לָרֶנְטְגֶּן, אוֹ תְּלוּשׁ שָׂכָר, הַצּוּר תָּמִים, יָדָיו שֶׁל אָבִי
הָיוּ לְבָנוֹת, אֲנִי חוֹשֵׁב, קָרוֹת, וּכְשֶׁהוּא מֵת, שַׁרְתִּי לוֹ אֶת הַשִּׁיר שֶׁשָּׁר לִי
הוּא כִּמְעַט בִּצְחוֹק, אֲבָל בֶּאֱמוּנָה (הָיִיתִי נֶעֱמָד עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו וְהוּא
צָעַד, הִצְעִיד אוֹתִי, וְאָסוּר, אָסוּר בְּשׁוּם אֹפֶן לִשְׁבֹּר שְׁבִיתָה, שׁוּם
שְׁבִיתָה)
,Brüder, zur Sohne, zur Freiheit
!Brüder, zum Lichte empor
“אַחִים, לַשֶּׁמֶשׁ, לַחֹפֶשׁ / אַחִים, קָדִימָה לָאוֹר”. הָהּ מַהְפֵּכָה
מַהְפֵּכָה, מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי יָדְעוּ כֻּלָּם אֶת הָאֱמֶת, לֹא רַק אָבִי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר
מַהְפֵּכָה, הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁרַצְתִּי כְּמוֹ לֵיצָן, בֵּין חוֹבְבֵי פּוּלְמוּס בָּרְחוֹב
בְּמִדְשָׁאוֹת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, לְיַד הַתֵּאַטְרוֹן, וְלֹא וִתַּרְתִּי עַל עֶמְדָה אַחַת
בְּשׁוּם וִכּוּחַ, וְלֹא עַל תַּעֲנוּג אֶחָד בַּדֶּרֶךְ הַפּוֹלִיטִית, לִצְדֹק, לִצְעֹק,
לְהִשָּׁפֵט, וּלְצַפְצֵף עַל הַשּׁוֹפְטִים, וְלֹא הָיָה נִגּוּד אֶחָד בְּגַן הָעֵדֶן
הַמָּתוֹק, שֶׁל תַּעֲנוּג הָרְמִיָּה שֶׁלִּי אוֹתִי, וְלֹא וִתַּרְתִּי עַל זִיּוּן אֶחָד, שֶׁיִּזְדַּיֵּן לוֹ
שְׁמִי הַטּוֹב, מִסְדְּרוֹנוֹת CT, וְעָבָר עָשִׁיר שֶׁל קוֹרְטִיזוֹן, וְצֶמֶר גֶּפֶן בְּשֶׁמֶן
חַם עַל הַגַּב, עַל הֶחָזֶה, וְקֹצֶר הַנְּשִׁימָה בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַבָּא, תַּחַת עֵץ הַתּוּת
וּפָחַד מָוֶת, וְשִׁיר לְלֹא מִלִּים, שֶׁשָּׁר לִי בְּקוֹלוֹ הָרַךְ מִכָּל, כְּבָר לֹא אֵדַע לִמְצֹא
לוֹ מַנְגִּינָה, כִּי לֹא שָׁאַלְתִּי, וְעַכְשָׁו כְּבָר אֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל.
(“אֵיזֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקַב? מֵת שֶׁנִּקְבָּר עֵירֹם בְּאָרוֹן שֶׁל שַׁיִשׁ
אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל אֲבָנִים – זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב, נִקְבָּר בִּכְסוּתוֹ
בְּאָרוֹן שֶׁל עֵץ, אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה שֶׁל לְבֵנִים – זֶהוּ מֵת שֶׁאֵין לוֹ רָקָב”)
הַשֶּׁלֶד בּוֹהֵק, אַחֲרֵי הַטְּחוֹל, הַמְּעִי הַגַּס וְהָעִוֵּר, גִּידִים, מִיצִים, לֵחָה
צְמִיגָה, תַּצְהִיב תָּמִיד יוֹתֵר, מָרָה, הַדָּם וְהַדְּמָעוֹת הַיְּבֵשׁוֹת, אִמִּי הָיְתָה בּוֹכָה
עַכְשָׁו, חוֹלֶצֶת מֵחָזִי פְּקַק עוֹפֶרֶת קַר. אֵיפֹה הָיִיתָ פֶּר? וְאַיֵּה הָאַיִל
שֶׁרָכַבְתָּ עַל גַּבּוֹ? אוֹ מִנַּיִן בָּאתָ? מִמָּקוֹם. לְמָקוֹם. לְאָן אַתָּה מוּלָךְ?
(“אָדָם מֵת, בָּאִים עָלָיו שְׁלוֹשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אֶחָד שֶׁהוּא מַלְאָךְ שֶׁל
מָוֶת, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵר, וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁמְּמֻנֶּה עָלָיו, אָמַר לוֹ קוּם הִגִּיעַ
קִצְּךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי בָּא וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ קִצִּי, מִיָּד יוֹשֵׁב הַסּוֹפֵר
וּמְחַשֵּׁב יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַלְאָךְ הַמָּוֶת אָרְכּוֹ מִסּוֹף
הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקוֹדוֹ כֻּלּוֹ עֵינַיִם, בְּסַכִּין אֵשׁ
שֶׁבְּיָדוֹ טִפָּה שֶׁל מָרָה תְּלוּיָה בּוֹ, מִמֶּנָּה מֵת, מִמֶּנָּה מַסְרִיחַ, מִמֶּנָּה
פָּנָיו מוֹרִיקוֹת, בְּחַיֵּיהֶם אֵינָם רוֹאִים, אֲבָל בְּמִיתָתָם רוֹאִים, מֵעִיד
הָאָדָם עַל עָצְמוֹ כָּל מַה שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, פִּיו מֵעִיד”). פָּחַד
אוֹחֵז בִּגְרוֹן הָאִשָּׁה מֵהוּנְגַּרְיָה, לְרֶגַע אֶחָד אֵין הִיא קָמָה, אַחַר כָּךְ
קָמָה, לֹא מְדַבֶּרֶת, מַבִּיטָה לִשְׁנִיָּה בָּאִישׁ הַמּוּלָךְ (זָר וְשֶׁלָּהּ?) מַבִּיטָה
לִשְׁנִיָּה בָּרוֹפֵא, בַּמַּמְתִּינִים הַשְּׁקֵטִים לַתְּשׁוּבוֹת, צְפוּפִים כְּמוֹ בְּאוֹטוֹבּוּס
כְּאִלּוּ נֶאֶנְסָה בִּידֵי אֶחָד מֵהֶם, כְּאִלּוּ תֵּחָנֵק מִדָּם עוֹלֶה לָהּ בַּגָּרוֹן.
אֵיךְ אֶשָּׁאֵר לְבַד? (שֶׁלֹּא אָרִיחַ אֶת הַמַּגְנֶזְיוּם מִגִּהוּקֵי
הָאִשָּׁה לְיָדִי, שֶׁלֹּא אַפְנֶה עוֹד פַּעַם אֶת רָאשִׁי
אֵלֶיהָ, כַּמָּה בּוּשָׁה מִלְּאָה אוֹתָהּ בִּגְלַל מַבָּטַי
הָרָעִים) וּשְׁמוֹת הַחוֹלִים הָאַשְׁכְּנַזִּים
הַמִּזְרָחִים, הָעֲרָבִים, הָרוּסִים
הַזְּקָנִים, הַחַלָּשִׁים, מִי
יֵלֵךְ הַבַּיְתָה, מִי יִמְצָא
רוֹפֵא פְּרָטִי
(עוֹד פַּעַם אַחַת וְדַי, אַחַר כָּךְ נְוַתֵּר, בֶּאֱמֶת
חֲבָל עַל הַכֶּסֶף). בַּחוּץ טוֹבֵל הַיּוֹם בֵּין נוֹצוֹת צִפּוֹר
זָרָה, יוֹשֶׁבֶת עַל עֵץ וְתוֹפַחַת תּוֹפַחַת עַד
חֹשֶׁךְ, לְאַט לְאַט. מִנַּין בָּאתָ? מִמְּקוֹם
חֹשֶׁךְ. לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם חֹשֶׁךְ
וַאֲפֵלָה. מִמָּקוֹם שֶׁאֵין הָעַיִן יְכוֹלָה
לִרְאוֹת, לְמָקוֹם שֶׁאֵין בָּהּ עַיִן
(הָיִיתִי צָרִיךְ לִכְתֹּב שִׁירָה אַחֶרֶת
“אַחִים, לַשֶּׁמֶשׁ, לַחֹפֶשׁ”