בן לוּ היה לי

לדפנה כרמלי

בֵּן לוּ הָיָה לִי, עוֹד בֵּן אֶחָד
הָיִיתִי מְלַמֵּד אוֹתוֹ לְצַיֵּת
לַחֹק, לָלֶכֶת אַחֲרֵי מְפַקְּדָיו
גַּם לַמִּלְחָמָה, לֹא חָשׁוּב עַל
מָה, שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹמֵר חֹק, גִּבּוֹר
מְקֻבָּל עַל עוֹרְכֵי הָעִתּוֹנִים וְעַל
וַעֲדוֹת הַחֲקִירָה וְהַסַּתָּתִים הָעַרְבִים
כְּפוּפֵי גַּב יֵשְׁבוּ בַּשֶּׁמֶשׁ וְיַחְקְקוּ אֶת
שְׁמוֹ בַּשַּׁיִשׁ וְעַל יָדוֹ עֲנַף זַיִת שְׁטַנְץ
כְּמוֹ כֻּלָּם, אֲבָל בְּנִי, אֵין לִי עוֹד בֵּן
וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לָתֵת לְדָמְךָ לִהְיוֹת דְּיוֹ
לְתִקּוּן שְׁגִיאוֹת, וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לִכְתֹּב
שִׁיר שֶׁיִּהְיֶה מוֹטוֹ לַדּוּחַ הַבָּא. בּוֹא
כְּבָר הַבַּיְתָה