אַת

אַתְּ חוֹלָה
הַרְבֵּה מִדַּי הֶעֱמִיסוּ
עָלַיִךְ, הַרְבֵּה מִדַּי הִתְנַכְּלוּ
לָךְ, הַרְבֵּה מִדַּי נָתַתְּ
לַאֲחֵרִים, פָּחוֹת מִדַּי
נָתְנוּ לָךְ (פָּחוֹת מִדַּי
לָקַחְתְּ) וַאֲנִי מִסְתּוֹבֵב
בַּבַּיִת עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתַי, לוּ
הִנַּחְתְּ לְטַפֵּל בָּךְ, הָיִיתִי
מִשְׁתַּעְבֵּד, אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי
זֶה רַק וִירוּס, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה
עִנְיָן, אוֹ דַּלֶּקֶת גָּרוֹן
קְצָרָה, וְגַם הַלְוַאי שֶׁאָמוּת
לְפָנַיִךְ, שֶׁאַשְׁאִיר פִּנָּה
אוֹהֶדֶת אַחַת בָּעוֹלָם
בְּלִי תְּנַאי.

רָשִׁ”י פֵּרֵשׁ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ
שֶׁהָיָה מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה
אֶת בְּנוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ וְתוֹלֶה
לוֹ כִּיס בְּצַוָּארוֹ וּמַעֲמִידוֹ
בְּפֶתַח בֵּית זוֹנוֹת, מַה
יַּעֲשֶׂה הַבֵּן שֶׁלֹּא יֶחְטָא?
(כָּכָה פֵּרֵשׁ רָשִׁ”י
לֹא חָשׁוּב מָה).