Allons enfants de la patrie

1.
צְלִי בָּקָר וָרֹד בִּפְנִים, אוֹ סַלְמוֹן לַח וָרֹד
בַּחוּץ, כָּךְ נָחֹג בְּבֵית דַנְטוֹן, מֶסְיֶה דַנְטוֹן
(שַׁגְרִיר צָרְפַת אֶצְלֵנוּ), יוֹם הַמַּהְפֵּכָה.
יַעְנְקֶל גָּארְנִישְׁט וְאֶרִיקָה וַייס נִפְגְּשׁוּ בַּבּוּפֶה
מִלְּאוּ צַלָּחוֹת מִשְּׁנֵי הַנְּתָחִים, אוּלַי לֹא יָדְעוּ
שֶׁצָּרִיךְ לִבְחֹר מִזֶה, אוֹ מִזֶּה, אוּלַי הָיוּ בֶּאֱמֶת
רְעֵבִים. יַעְנְקֶל לָחַשׁ: “יַיִן כָּזֶה בַּחַיִּים לֹא
שָׁתִיתִי”. הִבְטִיחָה לוֹ וַייס: “זֶה עוֹד כְּלוּם, חַכֵּה
קְצָת, חַכֵּה”. וּבְחִיּוּךְ מְפֻכָּח (לֹא קָשֶׁה וְלֹא רַךְ)
עָמַד (קְצָת בַּצַּד) הַדּוֹקְטוֹר עֲרָד הַצָּעִיר (לֹא עָמוּם
לֹא בָּהִיר, לֹא דַּק, לֹא עָבֶה, לֹא מַלְוֶה, לֹא גּוֹבֶה),
קְצָת שֵׁכָר, קְצָת בָּשָׂר, le jour de gloire est arrivé

פְּרוֹפֶסוֹר-חָבֵר אֶרִיקָה וַייס בָּאָה לַנֶּשֶׁף עִם אִיזִידוֹר
וַייס, הַקַּבְּלָן, בַּעֲלָהּ, לֹא שָׁמַע אַף מִלָּה עַל דַנְטוֹן, לֹא
הַחַי, לֹא הַמֵּת, וְגַם יַיִן, hélas, לֹא לָמַד עוֹד לִשְׁתּוֹת
הָלְכָה לְפִיכָךְ לִמְצֹא לוֹ קְצָת מִיץ, וְגָארְנִישְׁט גַּם הוּא
פְּרוֹפֶסוֹר וָתִיק, אָמַר לַקַּבְּלָן בְּמֶחְוַת דֶמוֹקְרָט: “אִשָּׁה
עֲנָקִית, בֶּאֱמֶת הִיא גְּדוֹלָה, אִשְׁתְּךָ, אָדוֹן וַייס”. זָר הֵשִׁיב
הַקַּבְּלָן בְּקוֹל מְמֻרְמָר: “פַּעַם דָּפַקְתָּ אוֹתָהּ? פַּעַם דָּפַקְתָּ
אוֹתָהּ?” בֶּהָלָה וּבְחִילָה מִלְּאוּ אָז אֶת גָּארְנִישְׁט, פְּרוֹפֶסוֹר
שֶׁמִּן-הַמִּנְיָן, וּמִיָּד הִסְתַּלֵּק, הִסְתַּלֵּק גַּם הַדּוֹקְטוֹר עֲרָד הַזָּהִיר
וְעִם וַייס הַמּוּזָר נִשְׁאַר רַק הַמֶּלְצַר, מַגָּשׁ שֶׁל שְׁרָצִים בְּגֹבַהּ
צַוָּאר. “לֹא דָּפַק אוֹתָהּ, מָה? רַק אֲנִי, וְשָׁנִים, רַק אֲנִי, בְּנִגּוּד
לִרְצוֹנִי, רַק אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר: בְּתוֹר פְּרוֹפֶסוֹר, אֲפִלּוּ הִיא מוֹדָה
שֶׁהִיא שׁוּם דָּבָר, אֲבָל בְּתוֹר אִשָּׁה, רַק אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי. לֹא
קִבַּלְתִּי, עֶשֶׂר אָחוּז מִמַּה שֶּׁהִשְׁקַעְתִּי”. וּבְעוֹד הַקַּבְּלָן מִתְלוֹנֵן
הִפְטִיר הַמֶּלְצַר הַמִּסְכֵּן Je ne parle pas l’Hebreu”
“que toi tu parles, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְנִמְלַט, אֲנָשִׁים מִסָּבִיב
הָיוּ רְעֵבִים כְּמוֹ בִּזְמַן תֶרְמִידוֹר, עוֹד יוֹתֵר, הָהּ, רוֹבְּסְפְּיֶר
רוֹבְּסְפְּיֶר. עֶרֶב מְכֹעָר
עֶרֶב בְּלִי מִסְתּוֹר
מִקּוֹל הַגֶּבֶר הַמְקוֹנֵן.

2.
בַּבַּיִת חָלְצָה לוֹ אֶת נְעָלָיו. שָׁתוּי הָיָה, מַצְחִין, חִוֵּר.
בָּאֶמְצַע הִפְסִיקָה, הָלְכָה לְחֶדֶר אַחֵר, מֵרְרָה שָׁם בְּבֶכִי
הַבֵּן הִתְעוֹרֵר, הֵצִיץ, הִצִּיעַ עֶזְרָה, כִּמְעַט אָמְרָה לוֹ ‘אַל
תִּהְיֶה כְּמוֹ אָבִיךָ’, כִּמְעַט אָמְרָה לוֹ ‘אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ אִמְּךָ’.
הָעוּגָה שֶׁאָפְתָה נִגְמְרָה, מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה עָלְתָה נַחֲרָה. “אֲנָשִׁים
מִתְחַתְּנִים, וְזֶהוּ”, אָמְרָה, כִּסְּתָה אֶת הַנַּעַר, “אַבָּא לֹא אִישׁ רַע”
לָחַשׁ לָהּ הַנַּעַר לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם, “הַלְוַאי שֶׁהָיִית סוֹלַחַת לוֹ קְצָת
לִפְעָמִים”. עֵינֶיהָ דָּמְעוּ, לֹא יָדְעָה אִם לִשְׂמֹחַ בַּבֵּן הֶחָכָם, אוֹ
לְהִתְבַּיֵּשׁ בְּחַיֵּיהֶם הַגְּלוּיִים. בְּלָאו הָכֵי בִּטְּלוּ נְסִיעָה לִפְּרִינְסְטוֹן
בַּקַּיִץ. זִכְרוֹנוֹת הַחֻפְשָׁה הָאַחְרוֹנָה עוֹרְרוּ בָּהּ פַּחַד וּבוּשָׁה.

3.
וְכַאֲשֶׁר אוֹרוֹרָה, מְשָׁרֶתֶת הַיְקוּם הַגְּדוֹלָה
מָדְדָה בִּכְאֵב אֶת כַּפּוֹתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת, עוֹד
לִפְנֵי שֶׁעָלוּ הָאֶזְרָחִים הָאוֹרְחִים עַל מִשְׁכָּבָם
מִתְנָאִים בְּכָל מִי שֶׁפָּגְשׁוּ הַלַּיְלָה, שָׁוִים זֶה לָזֶה
נוֹלְדוּ שָׁוִים, אָכְלוּ שָׁוִים, שָׁתוּ שָׁוִים, בִּקֵּשׁ מֶסְיֶה
דַנְטוֹן מֵאִשְׁתּוֹ אֶדְוִיג לְהוֹרוֹת לְחַדִיגָ’ה לְנַקּוֹת הַכֹּל, כְּבָר
עַכְשָׁו, mais הַכֹּל. “Oui madame”, אָמְרָה
חַדִיגָ’ה בְּקוֹל רַךְ, וְנִקְּתָה מִיַּד הַכֹּל, הַכֹּל, גַּם אֶת כָּל
מַה שֶּׁעָשָׂה הַקַּבְּלָן בַּשֵּׁרוּתִים, בַּסָּלוֹן, בַּמִּטְבָּח. הִיא
בִּכְלָל מַכִּירָה אוֹתוֹ, בַּעֲלָהּ וְהַבָּנִים שֶׁל אֲחוֹתָהּ עָבְדוּ
אֶצְלוֹ, עַד שֶׁהֵבִיא פּוֹעֲלִים חֲדָשִׁים מִסִּין אוֹ מִתַּאיְלַנְד
הִיא לֹא מַבְדִּילָה, כֻּלָּם אוֹתוֹ דָּבָר, לְפָחוֹת בַּהַתְחָלָה.
צ’וֹ אֶן-לַאי אָמַר: “הַמַּהְפֵּכָה הַצָּרְפָתִית? מֻקְדָּם מִדַּי
לִשְׁפֹּט אוֹתָהּ”.