השיר על מדינת העם היהודי

שַׁגְרִירֵנוּ, אִישׁ גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר, וּלְשׁוֹנוֹ מַה זֶּה נִמְרֶצֶת, מֵת
בְּמִטַּת הַמָּלוֹן הָאֵירוֹפִּי, מַה נּוֹרָא מַרְאֵה הַמֵּת וּלְשׁוֹנוֹ הַנֶּחְרֶצֶת
שְׁתֵּי יָדָיו כְּבוּלוֹת לְמִסְעַד הַמִּטָּה, וּשְׁתֵּי זוֹנוֹת פּוֹחֲדוֹת, אַחַת שְׁחוֹרָה
כְּמוֹ קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר וְהָאַחֶרֶת לְבָנָה כִּקְלִידֵי אוֹתוֹ פְּסַנְתֵּר מַמָּשׁ, סִפְּרוּ
לַמִּשְׁטָרָה אֵיךְ חָשְׁבוּ שֶׁקּוֹל הַהֲנָאָה בָּקַע מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הַחַרְמָן, וְאָז הֵבִינוּ
תֵּכֶף וּמִיָּד, שֶׁגַּם הַנְּשָׁמָה, הַלְלוּיָהּ, יוֹצֵאת לָהּ מְגֻרְגֶּרֶת, וְהַמֶּרְחָק בֵּין
מָוֶת לְחַיִּים, עַד לְאוֹתוֹ הָעֶרֶב, לְפָחוֹת, נִרְאָה לָהֶן מוּצָק בְּלִי הֲגִיגִים
אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיִּים, וּבְלִי לְקַבֵּל אֶת שְׂכָרָן, עֲצוּבוֹת, עָטוּ אֶת חֲלוּקֵיהֶן
הַוְּרֻדִּים, טַעֲמָן הָיָה טוֹב מִזֶּה, אֲבָל מֶסְיֶה לֶה-שַׁגְרִיר בִּקֵּשׁ, בַּטֶּלֶפוֹן
בִּקֵּשׁ, לָבוֹא יַחַד, בְּלִי שׁוּם דָּבָר מִלְּמַטָּה, “Sans rien en de sous”
בְּוָרֹד בִּקֵּשׁ, כִּי טַעֲמוֹ הָיָה דַּוְקָא דֵּי אָנִין כְּשֶׁהִתְלַבֵּשׁ (אוֹ כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ
הִתְבּוֹנְנָה), אֲבָל זוֹנָה רָצָה הוּא כְּמוֹ זוֹנָה (“La pute comme la pute”)
וּכְשֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּקוֹל הֶמְיָה דַּקָּה, עָלְתָה בִּטְנוֹ וְהִתְרַפְּטָה כְּמוֹ בָּלוֹן
גָּדוֹל, אָצוּ-רָצוּ שְׁתֵּי הַלּוֹמְפֶּן-פְּרוֹלֶטָרִיּוֹת אֶל הַמְנַהֵל בְּבֶהָלָה, נִסּוּ גַּם
לְהַסְבִּיר לוֹ, יַחַד וּלְסֵרוּגִין, כְּמוֹ אָקוֹרְדֵיאוֹן, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ שֶׁל
הָאָדוֹן, וְלֹא עָשׂוּ לוֹ שׁוּם דָּבָר, שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ מֵהֶן, אֲפִלּוּ הִתְבַּיְּשׁוּ
oui, oui (כָּאן שִׁקְּרוּ, כַּמּוּבָן, כִּי אָמְנָם גַּם לְזוֹנוֹת יֵשׁ בּוּשָׁה, כְּמוֹ
לְכָל בֶּן תְּמוּתָה, אֲבָל בְּדִיּוּק בִּשְׁבִיל זֶה הוֹלְכִים בְּנֵי תְּמוּתָה לַעֲבֹד
בְּזוּגוֹת, בִּשְׁבִיל חִיּוּךְ אִירוֹנִי שֶׁל תְּמִיכָה; אַחַר כָּךְ יִתְקַלְּחוּ, יֵלְכוּ
לִישֹׁן וְזֶהוּ). דוֹ”ח הַמִּשְׁטָרָה אָמַר, מְפֹרָשׁוֹת, שֶׁרֶגַע אֶחָד הַכֹּל
הָיָה בְּסֵדֶר, וְרֶגַע אַחַר כָּךְ הוּא כְּבָר מֵת, וְהַזַּיִן שֶׁלּוֹ, כֵּן (sa bite, oui)
עָמַד עוֹד רֶגַע, וְאַחַר כָּךְ דַּי, fin, אֲבָל הַמִּשְׁטָרָה בְּכָל זֹאת הִתְחַבְּטָה אִם
לַעֲצֹר אֶת הַזּוֹנוֹת בִּגְלַל שְׁהוּת בִּלְתִּי חֻקִּית בְּאוֹתָהּ מְדִינָה אֵירוֹפִּית
אוֹ שֶׁמָּא לַעֲצֹר בַּחֲשָׁד לְרֶצַח, וּבְעִקָּר אִם לְמַנּוֹת שׁוֹפֵט חוֹקֵר
כַּנָּהוּג לְפִי הַחֹק בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֶלָּא שֶׁאָז בִּקְּשָׁה דַּוְקָא מְדִינָתֵנוּ
מְדִינַת הָעָם הַיְּהוּדִי, לְהַרְפּוֹת, כִּי שַׁגְרִיר אֵינֶנּוּ אִישׁ פְּרָטִי, אֶלָּא נָצִיג
שֶׁל מְדִינָה, וּמְדִינָה אֵינֶנָּה יְכוֹלָה לָמוּת עֵירֻמָּה, כְּבוּלָה בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ
לַמִּטָּה, עַל כֵּן מוּטָב, בִּקְּשָׁה הַמְּדִינָה, הַיְדוּעָה בִּגְמִישׁוּתָהּ, לִפְעָמִים
לְהַנִּיחַ לַסִּפּוּר לְהִוָּדַע בַּצִּבּוּר כְּסִבּוּר הַמְכֻנֶּה גַּם דֹּם לֵב (כָּאן אֵין
הֶבְדֵּל בֵּין שַׁגְרִיר לְבֶן אֱנוֹשׁ רָגִיל הַמֵּת מִדֹּם לֵב כִּתְנַאי הֶכְרֵחִי
אֶת זֶה יוֹדְעִים גַּם רוֹפְאֵינוּ, הַמּוֹצִיאִים אִשּׁוּרִים לְמֵתִים מִדֹּם לֵב
בַּחֲקִירוֹת הַשַּׁבַּ”כּ). עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין לָקוֹחוֹת
הַמָּלוֹן הַהוּא וְכָל הַלָּקוֹחוֹת הָאֲחֵרִים, הַמְהַגְּרִים, הַשַּׁגְרִירִים, וַאֲנַחְנוּ
נִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה הָעוֹשָׂה הַכֹּל שֶׁנָּמוּת בְּנֵי חוֹרִין, אָמֵן.