אודות הספר:
זהו מן הסתם ספרו החשוב ביותר של יצחק לאור, לא רק בשל שיריו החזקים ומבנהו המהודק, אלא גם משום שבדומה למחזהו אפרים חוזר לצבא, פרסמו אותו, הוא ובת זוגו, אלינה קורן, בהוצאה עצמית, שֶׁכִּינוּהַ גם ב-1987 (עם הוצאתו לאור של אפרים חוזר לצבא), וגם עכשיו ״טימון״, על שם אותו גיבור שקספירי שחבריו הטובים מפנים לו עורף כאשר הוא מתרושש.
הוצאת הקיבוץ המאוחד, שקיבלה את כתב היד, מיהרה להחתים את המשורר על חוזה, ובלחץ הטרור ה״פמיניסטי״ הצטרפה לפוליטיקת הביטול (Cancellation). הספר נמכר בשלוש מהדורות כבר בחודש הראשון להפצתו הזריזה, ברשתות.
כי הזמן תמים נחלק לשמונה שערים:
״אגרוף הכרכום״ (בעיקר שירי טבע ליליים); ״היינו בעולם והעולם לא יְדַעַנו״ (מחזור בן עשרה שירים על מסע מן העכור עד הצבעוני עד תוך הזיכרון הארוטי הנסתר); ״עד שתפר האביונה״ (שירים ארוטיים ושירי אהבה); ״ומצדיקי הרבים ככוכבים״ (שירים פוליטיים); ״מה אנוש״, (שירים של דוברים שונים, לפני המוות והבריחה אל החיים); ״כשיירי ארוחה חפוזה״ (שירים בתל אביב); ״אפילו דיבורי עלה באש״ (מחזור שירי יממה עד הזריחה, בעיקר ביום); והשער האחרון, “כי הזמן תמים”, כולל שירים ארוכים (גם קצרים), שהם פסגת הספר.
שם הספר לקוח משיר של ר׳ שמואל הנגיד, ומשמעותו כאן כפולה: יום השוויון ותמימותו של הזמן, שעשינו אותו למודד חיינו.
הספר מוקדש לעוזי שביט, מי שהיה העורך הראשי של הוצאת הקיבוץ המאוחד, והוציא לאור את ספריו של לאור מאז 1992 לפני שעברה לניהול הנוכחי.